אווירת אהבה ודירות דיסקרטיות

תחילתו של הסיפור הזה שאני רוצה לספר לכם היא די נדושה: הגברת קראה לבקר את אותם אנשים שלדעתה אוהבים אותה ולכן שום דירות דיסקרטיות של רגעים לא נעימים לא יספקו לה

לאסוף אנשים כאלה, אגב, זה בכלל לא כל כך קל. ובכן, הנה אתה, למשל, יודע שכך וכך איוון אנדרייביץ ‘ חייב לך הרבה, אבל אם הוא מרגיש אסיר תודה כלפיך זו עדיין שאלה. אולי זה לא יכול לסבול אותך על משהו שהוא חייב לך הרבה? זה לא קורה?
והנה אותן דירות דיסקרטיות, המדוברות, חשבו זמן רב והחליטו שאפשר לקרוא רק לאלה שנתנו לה פעם חתיכת נשמה. אדם לעולם לא שוכח את המקום בו נקברה פעם פיסת נשמה. הוא חוזר לעתים קרובות, מסתובב, מנסה, כמו חיה, לגרד קצת מלמעלה.
עם זאת, זה חל יותר על גברים. נשים הן יצורים כפויי טובה. אדם שהתרחק מהם נזכר לעתים רחוקות בחום. על זה שחיו איתו במשך חמש שנים ושלושת הילדים חיו, אפשר לומר משהו כזה::

ונראה שהטיפש הזה דמיין שאני מסוגל להיות אינטימי איתו!
גברים מעריכים יותר את הזיכרון הבהיר של רומן עבר.
אז הגברת המדוברת החליטה להזמין ארבעה פרשים. שניים מהם היו שייכים לעברה, אחד להווה ואחד לעתיד.
הראשון שהיה שייך בעבר היה לא אחר מאשר בעלה הגרוש של אותה גברת. פעם הוא סבל מאוד, ואז הוא שינה את הסבל לידידות ללא עננים, התחתן, וכשהאישה החדשה נמאס, הוא שוב עבר לאהבה נוחה לאשתו הקודמת. זה התבטא בכך שהוא בא אליה לפעמים לארוחת בוקר ונתן לה עשירית בהגרלה הלאומית. קראו לו אנדריי אנדרייץ’.
השני בחיים הקודמים היה זה שגרם להתגרש. הוא עבר זמן רב לידידות, אולם מלא הערצה ותודה לדפים בלתי נשכחים-מצידו, כמובן. הוא הוזמן לדירות גשומות ודיסקרטיות לשיחות שקטות ולקריאה בקול רם. הוא ידע לדבר יפה, ניגן בגיטרה, נאנח והלווה סכומים קטנים. שמו היה סרגיי ניקולאיץ’.

השייך להווה היה אלכסיי פטרוביץ

כמו הגיבור של הרומן הנוכחי, הוא היה חשדן, קנאי, תמיד נבהל, תמיד מוכן להטיל שערורייה. במילה אחת-לא יכול להיות ספק בתחושה שלו.
איש העתיד היה רקדן וובוצ ‘ קה. וובוצ ‘ קה היה עדיין בשלב החלומות והרצונות, בעידן המחמאות והרגעים. הוא היה נחמד מאוד.
בקיצור, כל הדירות המאופקות, כל האקורד הגדול בן ארבע התווים, הבטיח להיות נעים, משמח, מרומם ומעניק תודעה לכוחותיו הנשיים. וכל אישה של שנים ידועות (אשר או יותר נכון יהיה לקרוא “לא ידוע”) יש מצב רוח כזה, כאשר אתה צריך להעלות את עליזות הרוח. ושום דבר לא מעלה את הרוח שנפלה כמו אווירת האהבה. להרגיש שאתה מתפעל, איך עיניים מאוהבות עוקבות אחר כל תנועה שלך, ואז הכל בנפש נשית רגישה-שני קילוגרמים של משקל שהוספנו בימים האחרונים והקמטים שנראו בזוויות הפה-נעלמים, הכתפיים מתיישרות, העיניים נדלקות, והאישה מתחילה באומץ להסתכל על עתידה, שיושב שם ושם, קופץ ברגל ומעשן פפירוסקה.
אז הגברת המדוברת – שמה של הגברת מריה ארטמיבנה-הזמינה את ארבעת האבירים האלה לארוחת ערב.
הראשון שהגיע היה אלכסיי פטרוביץ ‘ המייצג את ההווה. לאחר שגילה מי עוד הוזמן, הוא הביע על פניו את אי הסכמתו הברורה.

רעיון מוזר! הוא אמר.- האם אנשים אלה יכולים להציג עניין כלשהו בחברה? אבל זה העסק שלך.
הוא נעשה מהורהר וקודר, ורק שמו של וובוצ ‘ קה העלה חיוך על פניו.

בחור נחמד. וזה די רציני, למרות המקצוע שלו.
מריה ארטמיבנה הופתעה קצת, אבל לא הפתיעה אותה.
בקיצור, הכל הבטיח ללכת כמו שעון והתחיל ממש טוב.
בעלה לשעבר הביא ממתקים. זה היה כל כך מתוק שהיא לחשה לו בלי משים:

מרסי, דירות דיסקרטיות.
הנציג השני של העבר, סרגיי ניקולאיץ’, הביא סיגליות, וזה היה כל כך רך שהיא לחשה לו בלי משים:

מרסי, חתול.
וובוצ ‘ קה לא הביא דבר והתלבט כל כך יפה, כשראה את המתנות האלה, שהיא לחשה גם לו בשלג של רגשות:

מרסי, חתול.
ובכן, בקיצור, הכל היה מקסים.
כמובן, אנדריי אנדרייץ ‘השתעשע בסיגליות של סרגיי ניקולאיץ’, אבל זה היה די טבעי. וסרגיי ניקולאיץ ‘התעוות מממתקים של אנדריי אנדרייץ’ – וזה היה די מובן. כמובן, אלכסיי פטרוביץ ‘ לא היה נעים עם פרחים וממתקים — אבל זה די לגיטימי. וובוצ ‘ קה התנפח — אבל זה כל כך מצחיק!