ההדרכה כמרכיב בניהול מורשת השואה בישראליעל שטאובר
| מנהלת מוזיאון יד מרדכי |
| ביקורים באתרים המנציחים את מורשת השואה מהווים נדבך חשוב ומרכזי בהמסרת השואה ובעיצוב הזיכרון הקולקטיבי הישראלי בנושא. חווית הביקור באתרים אלו, מונגשת פעמים רבות באמצעות המדריכים באתר. מחקרים העוסקים בתפקיד המדריך במרחבי תיירות מעידים כי ההדרכה מהווה מרכיב משמעותי בחוויית הביקור, לה תיתכנה השלכות חברתיות, חינוכיות ופוליטיות על המבקרים. הנתונים במחקר המוצג כאן נאספו בין השנים 2015-2012 בארבעה מתוך עשרה מכוני שואה המוכרים על ידי משרד החינוך. במחקר נעשה שימוש באסטרטגיית מחקר איכותנית אשר כללה ראיונות ותצפיות. |
| ממצאי המחקר מלמדים כי המדריך שואף להעניק למבקר חוויה קוגניטיבית ורגשית עמוקה עם השלכות לעתיד. ניתוח הראיונות והתצפיות מלמד על קיומם של אשכולות של מטרות הדרכה, בניהם מתקיימת היררכיה: להכיר למבקר את הסיפור ההיסטורי, מכמיר הלב, של תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה וליצור זיכרון אודותיה; להעביר ידע על אודות אנשים ו/או אירועים שלא זכו לחשיפה ו/או לתקן עוולות כלפי דמויות ו/או אירועים בתקופה; לעורר במבקר עניין, הבנה ומחשבה; לטפח ערכים הומניים ו/או יהודיים ו/או לאומיים; לעורר את המבקר לפעולה. מקורות שונים (מסמכים, עדויות, פריטים חפציים ועוד) ופרקטיקות שונות (פרסוניפיקציה, שימוש בשאלות, קונקרטיזציה והמחשה, שימוש במילים/משפטנים קליטים [סלוגנים], אוריינות מוזיאלית ועוד) משמשים, לביסוס הנרטיב שאותו מאמץ המדריך, לתמיכה במסרי ההדרכה, לתיווך הסיפור וליצירת אחדות פנימית ביניהם. אף שבאופן דקלרטיבי, ניתן להבחין בין המוסדות השונים המנציחים את השואה בהתבסס על הנרטיב המכונן, נמצא כי בכל ההדרכות, נעשה שימוש ביותר מנרטיב אחד במהלך ההדרכה. לרוב נעשה שילוב בין הנרטיב ההומני-אוניברסלי והנרטיב הפרטיקולארי-יהודי וכן בנרטיב הגבורה האקטיבית, הרוחנית, התרבותית והאמונית. כמו כן, נעשה שימוש בנרטיבים הפרטי, הקולקטיבי וההיסטורי. כך נוצר נרטיב משולב והומופוני (מונח מעולם המוסיקה המתאר מרקם המורכב מקולות רבים, המאופיין בקול ראשי מוביל, וקולות נוספים ה"כפופים" לו, ומשמשים בעיקר כליווי וכמעשירי המרקם), המיועד לתת מענה למגוון קהלים ו/או לאפשר גישה חינוכית פלורליסטית. אולם נמצא כי המדריך הוא המחליט איזה משקל יקבל כל נרטיב במהלך ההדרכה בעיקר בהתאם למטרותיו ותפיסת עולמו את לקחי ומסרי השואה. להחלטה זו השלכות מרחיקות לכת על חוויית הביקור. הממצאים מלמדים כי ניהול ההדרכה וניהול חוויית הביקור מושפעים ממשתנים שונים: • גורמים מוסדיים כגון: חזון, מטרות, מדיניות וגמישות תפעולית, תמהיל שיווק ומיתוג האתר, היקף ונושאי התיעוד הוויזואלי • גורמים אישיים הנוגעים בזהות המדריכים כגון: תפיסת עולם בהתייחס לשואה (נרטיב) וללקחיה ולמסריה, החשיבות וה"קירבה ללב המדריך" של הנושא/המוצג, גורמים הנוגעים בתפיסתו של המדריך את המבקרים כגון: תפיסת רמת הידע הקודם, תפיסת רמת הקשב והעניין של המבקרים, סגנון ההדרכה האישי של המדריך (קוגניטיבי מבוסס ידע או חוויתי המשלב ידע ורגש) ותפיסת תחושת חופש הפעולה בניהול ההדרכה הקשורה לרמת הפיקוח לה נתון המדריך בזמן ההדרכה • גורמים הקשורים במבקרים – סגמנטציה של המבקרים (במונחי גיל, מאפייני תעסוקה, רמת עניין וקשב, ידע קודם, משך הביקור ועוד) המתבצעת לפני ובמהלך ההדרכה על-ידי המדריך. הסגמנטציה משמשת ככלי לקבלת החלטות על אודות התאמות בתכני ואופן ניהול ההדרכה ומשפיעה על רוחבם ועומקם של הנושאים וההסברים שיוצגו למבקרים. סגמנטציית המבקרים משמשת גם לפרסונליזציה של חוויית הביקור. כלומר, המדריך מנסה לתת למבקר את התחושה כי חוויית הביקור רלוונטית להווה ולעתיד שלו והיא מיועדת להגביר ו/או ליצור עניין וזיקה אישית נוספת ולהעצים את חוויית הביקור והשלכותיה. • גורמים אחרים כגון: אירועים חיצוניים – ביטחוניים, חברתיים ואחרים לאור משתנים אלו המדריך, באופן מודע, מנהל את חוויית הביקור וההדרכה כך שהוא בוחר את הנושאים בהם יתרכז בהדרכה, את אופן הצגתם, את עוצמות ומורכבות ההסברים ואת היקף המטרות. כך, באפשרותו וביכולתו של המדריך לעצב עבור המבקר זיכרון באופן סלקטיבי, בהכוונתו ובהדגשתו נרטיבים, מסרים ולקחים נבחרים, תוך התעלמות מאחרים, על ידי הפניית תשומת לב המבקרים למוצגים ומונומנטים התואמים תפיסה מסוימת. זאת, תוך שהוא מתייחס ל "רוח המוסד" אך בעיקר לתפיסת עולמו והבנתו הוא את לקחי השואה ומשמעויותיה. מטרות אלה מושגות באמצעות הפרשנות Interpretation)) וההמסרה Delivery of Interpretation)), (שפירא וורקה, 2013) שאותה מבצע המדריך באתר. הפרשנות וההמסרה מיועדות ליצור אצל המבקרים חוויה הוליסטית המערבת היבטים רגשיים, אישיים וקוגניטיביים, בנוסף להיותם כלים חינוכיים ולימודיים (אורן ועמיתיה, 2010). המדריכים משתמשים, לצורך עיצוב חוויית הביקור במגוון פרקטיקות. זאת למען העשרת החוויה החינוכית, להתמודדות עם מורכבות הנושא (גרוס,2011) ולמתן מענה למגוון צורות למידה (וגנר ועליון, 2004; Abulhaija et al., 2011). לסיכום, המדריכים מעוניינים להמסיר לא רק את אירועי העבר אותם הם מבקשים שיזכרו, אלא גם את המשמעות של אירועים אלה, כפי שהם תופסים אותה ובכך לוקחים חלק פעיל ומשמעותי בהמסרת מורשת השואה. מקורות אורן, ג', בירן, א' ופוריה, י' (2010). מניעים וציפיות מחוויית הביקור באתרי אופל – המקרה של מחנה ההשמדה אושוויץ (סדרת ניירות לדיון מס' 10.06). ראשון לציון: המכללה למנהל. וגנר, ע' ועליון, ע' (2004). פיתוח מנהלים בגישה כוללת. ירחון משאבי-אנוש, 198, 22-19. שפירא, י' וורקה, ג' (2013). מדוע אתרי מורשת צריכים "פרשנות" Interpretation)) ופיתוח כלי "המסרה" על מנת לשרוד לאורך זמן. נייר עמדה לקראת דיון ציבורי על "שיחזור" קבר הורדוס בהרודיון. Abulhaija, L., Magablih, K., & Saleh, M. A. (2011). Interpretation strategies used by Jordanian tourist guides to handle cultural specificity in tourism material. Journal of Travel and Tourism Research, Fall, 148-159. |
עולות כאן מספר שאלות:
מה קורה בעת ביקור בתצוגה – מי מספר את הסיפור?
1. מהו תפקידו של המדריך – האם הוא פיל או זבוב. האם הוא בלבד מספר את הסיפור?
2. התצוגה מספרת את הסיפור – מדריך מאפשר למבקר להתבונן בעצמו, לקרוא, לשאול שאלות, להסיק מסקנות ולתת למבקר מקום לאינטרפטציה משלו במהלך הביקור.
3. האם המדריך משתמש בידע או בחוויות האישיות של המבקר?