זה לא הגיל, זה התרגיל

התאמת התצוגה וההדרכה למאפייני הגיל של ילדים ונוער

ד"ר אורית אנגלברג־ברעם

בבואנו לתכנן המסרה עבור ילדים ובני נוער, בתצוגה או בהדרכה, עלינו להכיר את המאפיינים של הגילים השונים. אף שתיאור המאפיינים של הגילים השונים הוא מוגבל, משום שמדובר בהכללה, הרי אין לנו ברירה אלא לעשות זאת, מתוך הבנה שלהכללה יש הרבה יוצאי דופן.

להלן סקירה תמציתית של מאפייני תקופות הגיל השונות של ילדים ונוער, והמלצות שימושיות להדרכה המתאימה למאפיינים הללו.

הגיל הרך: מלידה עד גיל 5–6 שנים

לילדים בגיל זה יש תלות גדולה במבוגר האחראי. ילדים בגיל הרך מרבים לשחק ולומדים על העולם דרך חיקוי. לפיכך, המשחקים הנפוצים הם משחקי תפקיד דרמטיים: הורים, רופא.ה, שוטר.ת, נינג'ה ועוד. כמו כן נפוצה המצאה של חברים דמיוניים. במשך הזמן מתפתחת היכולת למשחקים מאורגנים וקבוצתיים, דוגמת מחבואים ותופסת. ילדים בגיל זה עוסקים גם בחקר ובגילוי באמצעות מגע, וגם שואלים הרבה "למה?".

מבחינה גופנית, יש צורך בתנועה וב"הוצאת אנרגיה". חלה התפתחות הדרגתית ביכולות המוטוריות של הילד. בהדרגה מתרחש גם ניתוק מההורה, והילד נעשה עצמאי יותר ותלוי פחות באחרים. עם זאת, הוא עדיין מתקשה במוטוריקה עדינה (היכולת לכפתר בגד, לשרוך שרוכים, להשחיל חוט במחט וכיוצא באלה).

מבחינה קוגניטיבית, מיקוד הקשב וכושר הריכוז קצרים, והמוסחות רבה, החשיבה אסוציאטיבית ואגוצנטרית. הידע הכללי עדיין מצומצם, וכך גם אוצר המילים והמושגים. תפיסת הזמן מוגבלת ולכן למאפיין זה חשיבות בהקשר של אתרי מורשת ומוזיאונים היסטוריים , כלומר, ילדים בגיל זה אינם יכולים להבדיל בין מה שקרה לפני עשר שנים לבין מה שקרה לפני מאה שנה, אלף שנים וכן הלאה.

המלצות לתצוגה ולהדרכה

• הפעילות צריכה להיות כמה שיותר תנועתית וחושית, פחות "לדבר על", יותר "לחוות את".
• כאשר בכל זאת מספרים על משהו חשוב להיות קונקרטיים ולתת דוגמאות – לא לדבר על דברים מופשטים.
• להשתמש בהמחשות המאפשרות להפעיל מגוון חושים, לתת לגעת במוצגים ולמשש אותם.
• לתכנן פעילות במחזורים של עד 15 דקות של "רצף ריכוז".
• להתאים את השפה, ולהסביר מונחים במילים פשוטות.
• לשים לב לצרכים הפיזיים של הילדים (שירותים, הפסקת אוכל, סיוע בפעולות יום־יומיות של מוטוריקה עדינה).

גיל החביון: גיל 7–11 שנים

השימוש במילה "חביון" לתיאור גיל בית הספר היסודי נובע מן ההנחה שהייתה נפוצה במשך שנים רבות בקרב פסיכולוגים העוסקים בהתפתחות האדם, ולפיה בגילים אלה האנרגיה המינית חבויה. כיום יש תאוריות המערערות על תפיסה זו, אך עדיין ברור כי מדובר בתקופה פחות סוערת מבחינה רגשית (יחסית לגיל ההתבגרות), וכי לילדים בגיל זה יש אנרגיה פנויה ללמידה. הדמויות המשמעותיות בשלב זה, מלבד בני המשפחה, הן החברים, המורים, והסביבה שאיתה נמצא הילד במגע. האפיון ההתפתחותי המרכזי של גיל זה הוא התחשבות בצו המציאות לנוכח המאוויים הפנימיים, והבנת הנורמות החברתיות. כלומר, באופן כללי זהו גיל שמתאפיין בקונפורמיות, ברצון לעבוד בקבוצה, ב"חבורה". בשלבים מסוימים בתוך טווח הגילים יש העדפה לקבוצה בתוך המגדר, כלומר בנים ובנות יעדיפו לשחק בנפרד זה מזה. נוסף על כך, בשלב הזה מתחילים להופיע בתוך הכיתה "מעמדות": "מלכ.ת הכיתה", "מקובלים.ות ולא מקובלים.ות".

מבחינה גופנית, כמו בגיל הרך, עדיין יש צורך רב ב"הוצאת אנרגיה", אך בשלב זה מתפתחת מאוד המוטוריקה העדינה, והילד לומד להשתמש במכשירים (עיפרון, מחוגה, מחשב וכיוצא באלה) ומסוגל גם לפעילות שקטה הדורשת ריכוז ומיומנות.

מבחינה קוגניטיבית, בגיל החביון מתפתחת חשיבה הגיונית, שיטתית, שיש בה התייחסות רבה יותר למציאות וקצת פחות לדמיון. הילד רוכש ידע חדש על העולם ומכיר את כללי החברה שהוא חי בה. מתפתחת בו היכולת למיין, לקטלג ולסווג, וכן לתפוס יותר מממד אחד של עניין או חפץ, ולהבחין בחוקיות של דברים. רוב הילדים כבר יודעים לקרוא ולכתוב.

המלצות לתצוגה ולהדרכה

• ליצור מצבי עבודה בקבוצות, כמו משימות או חידות שיש בהן פעולות של חיפוש, מיון, יצירה, עשייה של דברים בידיים וחשיבה משותפת.
• להשתמש בשפה מובנת ולחזור על מושגים חדשים ובלתי מוכרים.
• להרבות בשאלות מסוגים שונים, ולתת גם לילדים מקום לשאול את השאלות שלהם.
• לא להסביר הסברים מורכבים ו/או ארוכים ו/או מופשטים.
• עד כיתה ה' מומלץ, באופן כללי, לא לעסוק בתקופות היסטוריות, בכיוונים, בשרטוטים בקנה מידה מוקטן ובתהליכים מופשטים, אלא להתמקד בקונקרטי.

גיל ההתבגרות: גיל 12–18 שנים

בתקופה זו מתחוללים שינויים מהירים וקיצוניים בכל התחומים. המשימה ההתפתחותית בגיל ההתבגרות היא ליצור נפרדות ועצמאות מבחינת הזהות, ולכן הוא מתאפיין לעיתים קרובות במרדנות, בערעור על גבולות, בהתנגדות ובקונפליקטים עם דמויות סמכות. המתבגר עובר מהשקעה עיקרית במשפחה למציאת אובייקט חוץ־משפחתי להשקעה רגשית. המתבגרים עסוקים מאוד ביחסים בין־אישיים, ומייחסים ערך עצום למעמד בחברה. לעיתים מתחילים כבר בגיל זה יחסים זוגיים משמעותיים מחד גיסא, ולעיתים המתבגרים סובלים מתחושת בדידות מאידך גיסא.

מבחינה גופנית, כבר בגיל טרום התבגרות (9–12 שנים) מופיעים ניצני שינויים גופניים ושינויים הורמונליים, ומתחיל להתעצב מראה חיצוני חדש. אלה ממשיכים בגיל ההתבגרות ועשויים לגרום למבוגרים מבוכה והרגשה לא נוחה. המתבגרים מתאפיינים בעיסוק נרחב במראה החיצוני, ולעיתים חשים שכולם מביטים עליהם. ההתפתחות הגופנית המואצת מוצאת ביטוי ביצריות מינית ובדחפים שלעיתים אינם מווסתים, וגם במצבי רוח קיצוניים וסותרים. לפעמים יש גם ביטויים של סרבול מוטורי, עם זאת ניכרת נטייה לעסוק בספורט ולפתח כושר פיזי.

מבחינה קוגניטיבית, בגיל 15–16 שנים בערך הפוטנציאל האינטלקטואלי הוא כבר כשל אדם מבוגר, והחשיבה יכולה להיות מופשטת, מורכבת ועשירה. תפיסת הזמן מפותחת ויש יכולת ניתוח, הרכבה והשלכה. המתבגרים כבר מסוגלים להעלות השערות, לבנות תאוריות, לחשוב על בעיות היפותטיות, לתכנן ולהתבונן בנושא מכמה זוויות. הביטוי של המאפיינים הללו הוא עיסוק ברעיונות, בערכים ובאידאולוגיות, תוך השוואה וניתוח. לעיתים נבנה חוש צדק מפותח הבא לידי ביטוי ב"התפלספות", בווכחנות, בביקורת על מוסדות פוליטיים וגם בציניות. לא בכדי, מנהיגים.ות של מהפכות צומחים.ות לעיתים בגיל זה, למשל גרטה טונברי.

המלצות לתצוגה ולהדרכה

• להתייחס בתשומת לב לעובדה שהעניין המרכזי אצל רוב המתבגרים הוא ההיבט החברתי, ולבנות פעילות לא שגרתית שיש בה אינטראקציה בין התלמידים.
• לנסות להציע אתגר אינטלקטואלי ומקום לדיון בתצוגה עצמה; להשתמש ככל האפשר בחוש הומור.
• לתת מקום נרחב לשאילת שאלות, להעלאת רעיונות ולהבעת דעות. להשתמש במתודות של דילמה, ובכלים אחרים הנותנים אפשרות לביטוי עצמי בנושאים ערכיים ואידיאולוגיים.
• להיות מודעים לכך שהמתבגרים מנסים פעמים רבות להתבלט ו"לעשות רושם", ולעיתים אינם מקבלים סמכות בקלות. עם זאת, יש להציב להם גבולות ברורים, ולהסביר את הרציונל העומד מאחוריהם.
• להשתדל לא לקחת באופן אישי תגובות ציניות והערות מזלזלות.
• להימנע מלתת פעילויות מובנות הדומות למשימות המוטלות בבית הספר (סביר להניח שהמתבגרים לא ימלאו בשמחה דפי חקר או משימות כתיבה אחרות…).

תצוגות והדרכות שיביאו בחשבון מאפיינים אלו יוכלו ליצור התאמה טובה לקהלי יעד צעירים, גם כאשר הם מגיעים עם מערכת החינוך, וגם כאשר הם מגיעים במסגרת של ביקור משפחתי.

ד"ר אורית אנגלברג־ברעם עוסקת באוצרות, בפיתוח תוכן ובהכשרת מדריכים.ות