מורשת שפוגעת

התייחסות למאמרם של David Uzzell & Roy Ballantyne

תרגום, עריכה ופרשנות: איל מטרני ויעל במברגר

המושג "המסרה חמה", או "המסרה רגישה", נכנס לתחום המסרת המורשת בשנת 1988 על ידי אוזל (Uzzell). הוא נוצר בתגובה לכישלון המתכננים להבין שהביקור באתר מורשת נחווה לא רק ברמה הקוגניטיבית. תחושותינו והאינסטינקטים הרגשיים שלנו ממלאים תפקיד חשוב בביקור. רגשות צובעים זיכרונות וחוויות, ויש להם השפעות על פעולותינו בעתיד.

טילדן (1957) הגדיר המסרה כפעולת חינוך שמטרתה לייצר משמעות וקשר באמצעות שימוש בחפצים, באמצעות חוויה מיד ראשונה, באמצעות מדיה מתארת. למשמעות יהיו תמיד גם צדדים רגשיים.

מעורבות רגשית במורשת

רגש באתר מורשת יכול לנבוע מהקיים באתר עצמו, או מאמצעי ההמסרה שבו. תפקיד ההמסרה במקרה כזה הוא ליצור חיבורים, להזכיר לנו דברים ולגרום לנו להיות מודעים.

המעורבות הרגשית שלנו יכולה להיות מושפעת מכמה גורמים: זמן, חוויית מקום, רמת הפשטה, מרחק וניהול.

א. זמן

משמעות ותהודה של אירועים מהעבר משתנות בהתאם לזמן המפריד ביננו בהווה לבין אותם אירועים בעבר. הכותבים מתארים שלושה אירועים שהתרחשו לפני 80, 100 ו-700 שנים, ולכן המעורבות הרגשית שלנו בהם שונה. נביא להלן דוגמה אחת לאתר הקשור באירוע היסטורי שהתחולל לפני 80 שנים.

הדוגמה היא הטבח בכפר אורדור־סור־גלאן בצרפת. בתגובה לפעילות המחתרת הצרפתית באזור החריבו הנאצים את הכפר, הרגו את כל הגברים, ולאחר מכן ריכזו את הנשים והילדים בכנסייה והציתו אותה בעודם חיים. הצרפתים החליטו לא לשקם את הכפר אלא לעשותו לאתר הנצחה לאומי. במקום נמצאים שרידים של המבנים והמכוניות, וכן כמה חפצים אישיים של הקורבנות, ובהם שעונים, משקפיים ומטבעות כסף. במקום מתקיימת הדרכה, מוצעים דפי מידע ויש בו מוזיאון קטן.

עבור רבים, השם אודור־סור־גלאן נקשר בזוועות המלחמה וברגשות הכרוכים בכך. אך, עם השנים הפך המקום מאתר הנצחה לאתר תיירות, אף שלא הייתה החלטה רשמית על כך, ומשפחות מגיעות אליו כחלק ממסלול טיול יומי. הריחוק בזמן יצר שינוי ברגשות המבקרים, והקהה את הכעס ואת הייסורים.

ב. חוויית מקום

כשמדברים על מקומות ואירועים חווייתיים בהקשר רגשי, קשה לדעת באיזו רמה אנשים שונים חשים אותו דבר. מקום יוצר אווירה בהקשר של פעולות וזיכרונות המתבססים על אירועי העבר, אך לאנשים שונים זיכרונות שונים, כך שהמקום יוצר עבורם תחושה שונה.

בדוגמה הקודמת, צרפתים שחיו בתקופת מלחמת העולם השנייה וזוכרים את סיפור הטבח באודור־סור־גלאן, יחוו את המקום אחרת מצעירים בני עשרים, שספק אם מכירים את הסיפור.

[הערת העורכים: סביר שגם המבקר הישראלי יחווה את המקום בצורה קשה, ויחבר את הזוועות שאירעו במקום למעשי הזוועה של הנאצים כלפי העם היהודי. לעומת זאת, בתייר גרמני המקום יעורר רגשות שונים לחלוטין.]

ג. רמת הפשטה

המחשה מסייעת לנו ליצור מעורבות רגשית. ככל שרמת ההפשטה גבוהה יותר, כך קשה לממסיר ליצור מעורבות רגשית. דוגמה טובה לכך היא המלחמה הקרה. מלחמה ללא אתרי קרבות פיזיים. מלחמה שהתחוללה בכל מקום, ובשום מקום.

המלחמה הקרה ייצגה התנגשות בין שתי אידאולוגיות חוצות יבשות שנפגשו במסך הברזל. המלחמה הזאת הייתה ציבורית, ובאותה עת, חשאית. לכן ההמסרה שלה בעייתית מאוד. כיוון שאי אפשר להדגים ולייצג אותה באמצעים מוחשיים או באתר מסוים, היא נשארת מופשטת.

ד. מרחק

מרחק, גם פיזי וגם פסיכולוגי, יכול להשפיע על מעורבות רגשית באתרי מורשת. מדובר על מרחק מאנשים, ממקומות, מאירועים ומחפצים.

דוגמה לכך היא היחס לקיימות ולנושאים סביבתיים. מחקר הראה כי בעיות סביבתיות נתפסו כרציניות יותר ככל שהמרחק הגיאוגרפי מהמשיב גדל. ההשפעות של בעיות סביבתיות עולמיות נתפסו כחמורות יותר מאשר ההשפעות של בעיות ברמה היבשתית, וברמה של המדינה, העיר או הפרט. באופן דומה, בעיות ברמה היבשתית נתפסו כרציניות יותר מאשר בעיות ברמת המדינה, העיר או הפרט, וכן הלאה. ייתכן שהסיבה לכך היא שבבעיות גדולות אפשר להאשים את הממשלה או ארגונים גדולים, ולכן האדם הפרטי אינו מרגיש אחריות או מחויבות לבצע פעולה. במילים אחרות, בהמסרה קשה ליצור מעורבות רגשית בדבר שהוא מרוחק מבחינה פיזית או פסיכולוגית.

ה. ניהול

הדבר המשמעותי ביותר בהמסרה הוא המדיום, האמצעים שהמבקר פוגש. אלו נקבעים על ידי מנהלי המקום ומתכנניו, והלוא "העט יכולה להיות חדה יותר מהחרב". קיימות עדויות לכך שהמבקרים באתרים היסטוריים מעדיפים שחזור אותנטי, עדות מיד ראשונה והמחשות. מבקרים מחפשים את האנושי, גם קוגניטיבית וגם רגשית. השאלה שיש לתת עליה את הדעת היא אם ההמסרה מעוררת רגשות מסוימים בקבוצות שונות.

האחראים להמסרה ולניהול אתרי מורשת קרב עומדים בפני דילמה מסוימת. מצד אחד ניצב הרצון לספר את הסיפור לא רק בצורה טכנית מדויקת ובאמצעות תיאור לוגיסטי ואסטרטגי, אלא גם לתפוס את המשמעות שהייתה לקונפליקט ברמה אנושית עבור המעורבים בו, כך שהסיפור המסופר יהיה שלם ו"אמיתי" ככל האפשר. אבל האמת יכולה להיות קשה. במלחמות אנשים נפצעים, נפגעים ונהרגים בצורה הנוראה ביותר. ילדים נשארים יתומים ובני זוג מתאלמנים. זה חלק מהאמת. מצד אחר, המנהלים של אתרי שדה הקרב נדרשים למשוך כמה שיותר מבקרים ולספק להם "יום בילוי לכל המשפחה".

המטרות הללו אינן תואמות ואינן משלימות זו את זו. זוהי דילמה בלתי פתירה. באתרים רבים בוחרים להציג את הדברים בצורה שלא תרגיז, לא תעליב ולא תעורר תחושות. כשנעשה ניסיון להפעיל את רגשות המבקרים, הוא עשוי להיות מוגבל לתחושות שטחיות, שאינן נמשכות מעבר לביקור.

מתי נכון לעשות שימוש בהמסרה חמה?

המסרה חמה מתייחסת לנושאים רבים, ובהם הרס סביבתי וזיהום; דלדול מינים; אי סובלנות ואפליה דתית, מינית וגזעית; סוגיות מעמדות וקסטות; פערים חברתיים וגישה דיפרנציאלית לבריאות, רווחה וחינוך; ועוד.

כותבי המאמר טוענים כי התפקיד של המסרה חמה הוא כפול. מצד אחד היא משמעותית יותר עבור המבקרים ומייצגת נכונה אתרים והתרחשויות; מצד אחר היא יכולה להיות כלי פוליטי בשירות הקהילה.

מדוע נזהרים משימוש בטכניקות של המסרה חמה? לעיתים מודאגים מכך שייעשה שימוש בהמסרה כזו באופן פשטני כדי ליצור זעזוע זול – המקבילה התיירותית שלנו לעיתונות ה"צהובה". המסרה רגישה צריכה להתבצע אפוא באחריות, לא רק לשם מטרות סנסציוניות.

מתכנני ההמסרה מוכנים בדרך כלל לזקוף לזכותם חוויה חינוכית מעוררת ומהנה של המבקרים באתר מורשת. האם הם לא צריכים ליטול על עצמם את האחריות גם לחוויות אחרות, דוגמת תחושת אפליה או אפילו טראומה?

יש החוששים שהמסרה חמה תשמש למטרות תעמולה: תזרע רעיונות, תחזק סטראוטיפים, תסית ותעודד פחד. אין זו הכוונה. המסרה חמה, כמו כל המסרה, צריכה להציג נקודות מבט המעודדות את המבקרים לשאול, לחשוב ולחקור.

ד"ר אייל מטרני ממונה קהל וקהילה במחוז מרכז ברשות הטבע והגנים

ד"ר יעל במברגר מרכזת את פורום המסרה ישראל