מסר פשוט ונגישורד סבאג, סמנכ"ל חינוך, עמותת לטם
בוקר. קבוצה מגיעה למוזיאון הרעות במצודת כח. המדריך פוגש את הקבוצה ומסביר בהתלהבות על הקמת המוזיאון, על סיפור הקרב, ועל כך שהמוזיאון נקרא "מוזיאון הרעות" על שום הקרב הקשה שהיה במקום. שאול, אחד המודרכים, מרים את ידו ואומר: "ממש יפה כאן אבל מי זו רעות? אני לא רואה אותה…"
זוהי רק דוגמה קטנה לפער הקיים בין המידע שאנחנו רוצים להעביר, לבין האופן שבו אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית מבינים את המידע הזה.
מוזיאון, אתר מורשת ומרכז מבקרים, כולם מנסים לספר סיפור, להעביר מסר לקהל המבקרים, כך שמעבר לחוויה שיחווה במהלך הביקור, תהיה לו גם הבנה משמעותית של סיפורו של המקום.
אך מה עושים אם המבקרים מתקשים בהבנת השפה או התוכן? מה אם הדרך שבה אנו מעבירים את המסר היא מורכבת, מתוחכמת או עמוסה במילים ובאינפורמציה? ומה אם עצם ההגעה למקום חדש ולא מוכר הופכת את חוויית הביקור למאיימת?
יש גם מי שמתקשים להסתגל למצבים לא מוכרים, להבין מושגים חדשים ותהליכים מורכבים, להקיש מדבר לדבר ולהשתמש בדמיון ובחשיבה מופשטת. קשיים אלה הם מנת חלקם של מבקרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מה שהיה קרוי בעבר פיגור שכלי), מבקרים עם לקויות תקשורת בתפקודים הנמוכים יותר, וגם ילדים ונוער עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז.
מרכז "נגיש להכיר" מבית עמותת לטם עוסק בשנים האחרונות בפיתוח תכנים נגישים במוזיאונים, במרכזי מבקרים ובאתרי מורשת ברחבי הארץ. לשמחתנו, חשיבות ההנגשה הפיזית והחושית (למבקרים עם לקויות ראייה ושמיעה) נעשית ברורה יותר עם חלוף השנים. אבל כשמדברים על הנגשה קוגניטיבית המצב שונה מעט, אף שהחוק הדן בסוגיה התקבל כבר בשנת 2017 ומחייב את מרבית קוראיו של מידעון זה.
כיצד יוצרים "תוכן נגיש"?
במסגרת עבודתנו אנחנו מגיעים לאתרים השונים, מצטרפים להדרכה, מסיירים בתצוגה ושואלים את עצמנו מה יבין אדם עם מוגבלות קוגניטיבית שיבקר במקום. פעמים רבות, נראה שלא הרבה… גם כשהתצוגה נפלאה ומושקעת. במקרים כאלה, נשאל כמה שאלות:
- מהו המסר המרכזי או הסיפור המרכזי שהאתר רוצה להעביר?
- באילו אמצעים המסר הזה מועבר?
- האם עיקר המידע נמסר באמצעים כתובים, או בסרטונים ארוכים ומורכבים?
- האם נעשה שימוש בחושים השונים?
- האם המבקרים לוקחים חלק בתהליך, ואם כן – באיזו מידה?
- מה יכול להפחית את החרדה של אדם עם מוגבלות המגיע לכאן בפעם הראשונה?
בשלב הבא, חשוב לנו להכיר את מערכי ההדרכה ולהבין איך התכנים מועברים לכלל הקבוצות ולמבקרים העצמאיים. מתוך אלה נגבש את תוכנית הפעולה, שמטרתה לבנות את הסיפור בצורה פשוטה וברורה, באמצעות שימוש בחושים השונים ותוך הפעלה של המשתתפים.
במקרה של תצוגה בהקמה, או תצוגה העוברת תהליך שדרוג, עומדת לרשותנו הזדמנות נפלאה לייצר מענה נכון כבר מההתחלה. במקרים כאלה חשוב לבנות את ציר הסיפור והמסרים המרכזיים מראש, ולראות בהתאם איך אפשר לספר את הסיפור באופנים פשוטים, מוחשיים וחושיים, המשלבים התנסות ועשייה.
דוגמה נפלאה לתהליך שכזה יחוו המבקרים במחנה המעפילים בעתלית. שם, רוני אנקורי והמעצבות הנהדרות של "גרופה", רעננו את התצוגה כולה והוסיפו אלמנטים קוליים, חושיים, המאפשרים למבקרים להיות חלק מהתצוגה ולהרגיש איך התנהלו החיים במחנה בעבר.
ומה אפשר לעשות במקרים שבהם התצוגה איננה מותאמת, אך אין כוונה לשנות אותה?
במקרים כאלה קיימות כמה אפשרויות:
- ערכה חושית: יצירת ערכה חושית או עגלה חושית לשימוש המדריכים במהלך ההדרכה. אפשר גם לחלק ערכה למשפחות המבקרות באתר (בתמורה לפיקדון).
לדוגמה, במוזיאון הרעות במצודת כח, המספר את סיפור נפילתם של 28 לוחמים, יצרנו תיק לוחם ובו מכלול של אביזרים המאפיינים את התקופה: מפוחית, פינג'אן, כלי נשק, מכתב של לוחם ועוד… כל אלה מאפשרים למבקרים להכיר את חייהם של הלוחמים ואת ההוואי שהיה במקום דרך אלמנטים מוחשיים ורלוונטיים.
בתל דור יצרנו מזוודה למדריך, המכילה אלמנטים שונים המספרים את סיפורה של דור העתיקה: קונכיות ארגמון ובדים צבועים בארגמן, תיבת אוצר ובה מטבעות עתיקים, דוגמאות של בעלי חיים ימיים, צמח מבד המדגים את המאפיינים של צמח חוף, ועוד. כך אפשר לספר את הסיפור על החיים בתל דור, וממש לראות את הדברים. בהרודיון יצרנו דגם תלת־ממדי, המאפשר להבין את השלבים השונים בהיסטוריה של המקום.
2. סרטונים מונגשים: הדמיון של אנשים עם מגבלה קוגניטיבית פגוע, במקרים רבים, כך שהם מתקשים להבין סיפור שאי אפשר לראות בעיניים, כזה המסתתר בין אבנים ומבנים היסטוריים… כדי לתת מענה למגבלה זאת אפשר ליצור סדרה של סרטונים המוקרנים בחללים השונים ומחיים את סיפורו של האתר.
בבית בן־גוריון בתל־אביב, לדוגמה, "דוד" מארח את המבקרים בחדרים השונים, ובכל חדר דמותו מציגה את אחד התפקידים שמילא: איש צבא, פוליטיקאי ואיש משפחה. דרך סרטונים אלה, העשויים בשפה פשוטה ובנויים בצורה קלה להבנה, אפשר לספר סיפור של מקום ולהעביר מסר המספר על בן־גוריון ועל העשייה שלו.
3. פלייר/חוברת פעילות בשפה פשוטה: במקרים רבים השילוט הקיים במקום כתוב בשפה גבוהה ועוסק בנושאים שונים ומגוונים, כך שהמבקר במקום מתקשה לעקוב אחר המידע ולצרף אותו לכדי מסר ברור וקוהרנטי. לשם כך יצרנו מערכת מידע חלופית באמצעות פלייר הניתן בכניסה – אבל יכול להינתן גם בטאבלט או כמערכת סיור קולי, למשל. בפלייר יכולים להיות דמות אחת המלווה את הסיור, ודרכה נספר את סיפורו של המקום, או נתווה קו מקשר הפורס את הסיפור לחלקים ומעביר מעט מידע בכל תחנה.
בחלק מהמקרים אפשר לשלב בפלייר גם משימות התבוננות פשוטות, כך שהמבקרים יהיו שותפים פעילים בחוויה עצמה.
במוזיאון חצר הישוב הישן, למשל, יצרנו את "יומנה של אלגרה", הכתוב בשפה פשוטה וברורה ומלווה באיורים פשוטים. בהרודיון "התלבשנו" על מערכת הסיור הקולי הקיימת ויצרנו ערוץ נפרד בשפה פשוטה, המשלב שאלות התבוננות ומעביר את המידע תוך התמקדות בדברים המשמעותיים.
כל אלה הם רק חלק ממגוון המענים שאפשר ליצור כדי להתאים תצוגה למבקרים עם מוגבלות קוגניטיבית. אפשר גם לפתח תוכניות הדרכה מונגשות, ולהכשיר את הצוותים כך שידעו לדבר בשפה פשוטה ולתת מענה מדויק למבקרים.
במקרים רבים, אין מדובר בעלויות גבוהות
אלא בעיקר ברצון טוב, בחשיבה יצירתית ובתכנון מקדים
אבל האמת היא שכל מה שהוצג כאן מתאים, בסופו של דבר, לכולם. כשנגישות נעשית בצורה טובה, לא נחוש שהיא נעשתה במיוחד עבור קהל מסוים, ולמעשה היא תיתן מענה לקהל רחב מאוד של מבקרים. כך למשל, מערכת השמע בהרודיון והחוברות בשפה הפשוטה במוזיאון חצר היישוב הישן ניתנות כיום לכל משפחה המבקרת באתר.
נגישות היא הזדמנות.
הזדמנות להעמיק, לחשוב, לחדד את המסרים שלנו, ולבסוף להעביר מסר פשוט וברור. וכן, "על הדרך" גם להגדיל את קהל המבקרים.
ורד סבאג עוסקת בנגישות באתרי מורשת וטבע ובמוזיאונים.
