סיור במוזיאון "אנו"

תמונה 3 אנו

תמונה 4 אנו

תמונה 5 אנו

תמונה 6 אנו

תמונה 7 אנו

תמונה 8 אנו

תמונה 9 אנו

תמונה 10 אנו

תמונה 11 אנו

תמונה 1 אנו

תמונה 2 אנו

נכתב על ידי אתי פז חדד, מנהלת תכניות חינוכיות, אנ"א

לאחר עשר שנות תכנון ושיפוץ יסודי, נפתח שוב למבקרים מוזיאון "בית התפוצות" תחת שמו החדש "אנו – מוזיאון העם היהודי". המוזיאון על שלוש קומותיו כולל שלל אמצעי תצוגה ומפגיש את המבקרים עם מגוון רחב של זהויות המרכיבות את סיפורה של היהדות.

ביום ד' אסרו חג סוכות תשפ"ב התכנסנו במוזיאון "אנו" למפגש עם אוצרת המוזיאון ד"ר אורית שחם-גובר, לסיור בתערוכות החדשות, וכמובן לשיח שעיקרו דיון ועיבוד משותף של הרשמים והדילמות המקצועיות בהמסרה במקום.

כמבוא לסיור עצמאי בתצוגות סקרה ד"ר שחם- גובר את המחשבה שעמדה מאחורי הרעיון לבנות מחדש את מוזיאון העם היהודי ואת שלושת העקרונות המרכזיים שעמדו בבסיס קבלת ההחלטות של צוות התכנון – וויתור על פוזיציית הקורבן, עיצוב נכון אשר נותן ביטוי לריבוי פנים ללא היררכיה תרבותית וחיבור רגשי של המבקר לסיפור. ד"ר שחם- גובר תיארה את התצוגות בכל אחת מן הקומות תוך התייחסות להכרעות משמעותיות שהיה צריך לקבל במהלך תהליך הפקה ממושך שארך 10 שנים. הקף הפרויקט מבחינת מרחב, תקציב, מספר הגורמים המעורבים בו וגם הרגישויות הרבות שכרוכות בנושא עוררו סקרנות רבה בקרב משתתפי ומשתתפות הסיור שבקשו להיווכח במו עיניהם עד כמה הצליחו המתכננים להגשים בפועל את החזון.

על מנת להספיק לבקר בתצוגות, נאלצנו לקטוע את הפתיח המעניין ויצאנו לסיור עצמאי במוזיאון החדש בידיעה שהזמן העומד לרשותנו יאפשר רק טעימה חלקית ממה שמציע האתר. לאחר כשעה התכנסנו שנית לעיבוד החוויות והעלאת שאלות שעלו בעקבות הסיור.

כצפוי, הרשמים שהביאו המשתתפים מהביקור בתצוגות היו מגוונים, לעיתים מנוגדים. היתה הסכמה שביקור אחד במקום אינו מספק, בין אם מדובר במבקר רגיל, ובין אם מדובר באנשי מקצוע שמתעניינים לא רק בתוצר הסופי אלא גם בתפיסה הכוללת ובשאלות כיצד נבחרו התכנים ואמצעי ההמסרה, האם ובאיזה אופן הם משרתים את מטרות האתר. בדיון הסיכום עם האוצרת ומנהלת ההפקה של "אנו", עלו מספר סוגיות. דובר על הצורך בעיצוב מכליל כדי ליצור התאמה לקהלים מגוונים. עלה הצורך ביצירת חווית מבקר משמעותית עם עושר של תכנים, אמצעים וצבעים יחד, שלעיתים יוצר עומס ויזואלי. עסקנו בחופש הבחירה של המבקר המאפשר לו חיבור אישי מחד, אך אולי גם תסכול ולחץ להספיק ולראות כמה שיותר. עלו סוגיות של אוריינטציה במרחב, אורך ההסברים המילוליים בשלטי ההסבר וחוויה קולית במוזיאון.

כמו כן, עלה לדיון עניין הגדרת הקריטריונים לבחירת הדמויות שמוצגות בתערוכות; נושא ייצוג נשים בתצוגות – איתור, בחירת מקורות מידע ואופן ההצגה; שילוב אמנות בתצוגות כחלק מהסיפור; והקף העיסוק בשואה ביחס לסיפור הכולל.

היתה שאלה סביב הצורך בהדרכה במוזיאון – מהן הציפיות והגישה של הקהל, מהו תפקיד המדריך, והאם קיימים הבדלים בין בודדים לקבוצות.  שוחחנו גם על אמצעים משלימים לתצוגה ולהדרכה – אתר, אפליקציה ומפת התמצאות.

ברור לכל, כי על אף שהמוזיאון נפתח זה מכבר לקהל הרחב, זיכוך המסרים ושיכלול השימוש באמצעים השונים יימשכו תוך כדי תנועה. אולי בחלוף זמן מה, לכשהמוזיאון "יתבגר", נוכל להיפגש שוב ולדון בדברים מפרספקטיבה חדשה.

אין ספק שהדיון היה מרתק, והוא ילווה את המשתתפים והמשתתפות גם בהמשך.